טוב, אף פעם, בכל 3 הפוסטים האחרונים, לא הזכרתי את חיבתי העזה למרטינס (מותג הנעליים דר. מרטינס או דוקס. לבחירתכם.). אני גם לא ממש יודעת איך התגלגלתי אל מותג נעליים שאף אחד בארץ לא שמע עליו (וחבל!) ואלה שכן שמעו עליהם לא נמצאים בחוג מכרי הרחב והמגוון.
ותראו, גם יש סנדלים (!!)-
גם אין לי הסבר שנון על למה אני אוהבת אותם. הם כאלו מגושמות וענקיות, אבל דווקא בגלל זה הם נראות לי הנעליים הכי חינניות שהמציאו על פני כדור הארץ, כשרק נעלי פוינט עוקפות אותם. הם מושכות תשומת לב, והרבה, ואו שאתה אוהב אותן או שלא. רק תסתכלו על המתוקות האלו -
יש גם עקבים-
ותראו, גם יש סנדלים (!!)-
ממש יפות, לא?
בעקרון, יש להן גם רזומה לא קטן- הדגם הראשוני פותח בסוף שנות ה-40, לאחר שהדוקטור הגרמני נקע את רגלו בשיטוט באלפים, והגיע למסקנה המתבקשת שהנעליים הצבאיות שנעל היו לא נוחות. לאחר החלמתו החל לפתח את הנעל, וכעבור כמה שנים היא הפכה ללהיט אצל עקרות בית מעל גיל 40.
עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם - גם גרמני, גם עקרות בית, וגם שנות הארבעים? יותר מדי בנעל אחת... אז חכו ותראו, קטני אמונה שכמותכם.
כעבור כמה שנים, חברת אופנה גדולה רכשה את הפטנט, והנעל הפכה ללהיט בקרב דורים ושוטרים בערך בשנות ה-60. הסקינדהס (!!!!) בבריטניה אימצו לעצמם את קוד הלבוש של מעמד הפועלים ומהגרים מהודו המערבית, ונעלו ד"ר מרטינס, ובסוף שנות ה-70, עם ההתפתחות של הפאנק, הפכו את הנעליים לאביזר מייצג.
התופעה חזרה על עצמה גם בשנות התשעים, ולא צריך להוכיח לכם שהנעליים רלוונטיות גם עכשיו, כששנות התשעים חוזרות ובגדול.
אז כן, עבר מלא פרובוקציות, ופעם אי אפשר היה לנעול אותם בלי לעורר מחשבות, ממש מופע שנות השישים, אבל אנחנו חיים בהווה, ושום דבר לא יוכל להזיז אותי מהמרטינס...
אז אחרי הצפת מידע גדולה יותר מהצונאמי, נשאר רק לאחל שבוע נפלא,
miss black
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה