"גשם חזק, קשה לי לראות, אפילו כשעיני פתוחות.."

הי.

החורף הגיע רשמית ליומיים...

הלוואי שהגשם היה באמ כבד כמו שמוניקה סקס כתבו בשיר, נשאר רק לקוות...

סוף כל סוף גם קר, ואתה לא רק מזיע ויורד עליך טפטוף.. ואיך האנשים מגיבים, שזה משהו-

רצים מבנין אחד לשני, מגנים על המחברות מטיפת הגשם הבודדה שיורדת, ממש נרווגיה פה...

לי היה פשוט קר, כיף, רטוב (למרות שלפי התחזית ציפיתי ליותר..), וכל היום פנטזתי על הנעלי בית החמימות והלא מאכזבות שמחכות לי בבית, שמלוות אותי מכיתה ו', ועברו כל כך הרבה, שאם הם היו יכולות לדב, הם היו יכולול לספר מורשת קרב ולהדריך סיורים לכיתות סטודנטים.

הבעיה היא שהם מתחילות להתבלות, ובשנה הבאה, לא תהיה לי ברירה אלא לענוד על רגלי זוג יפהיפיות אחר. כדי להנציח את האקסית המיתולוגית וגם שתראו על מה אני מדברת, הנה הם מוצגות לראווה -

נראות טוב יחסית לגילן, לא?

ואם כבר חורף, קר, גשום, איך אפשר בלי צעיפים???? זה פשוט בלתי אפשרי, אבל אני לא סובלת את הצעיפים השחורים מהלבד, שאומנם די מחממים, אבל מסורבלים, מגושמים, מעוותים את קו הצוואר ולא משתלבים עם שום אאוטפיט, למרות ששחור משתלב עם הכל, ולמרות ששחור מרזה.
ואני מודה, אני האחרונה שמבינה באופנה יומיומית, אבל אני יודעת להעריך, ואת זה-ממש לא.

(למי שלא מבין על מה אני מדברת, הנה תמונה -)-

אבל יש לי כמה צעיפים אהובים ומחממים, דווקא נחמדים -

ממש פנינים.

ואם כבר מדברים על פנינים (איזה קישור שנון, הא?), אחותי קבלה מין ערכה כזאת כדי להכין שרשרת עם פנינה לפני שלוש שנים, ורצתה להחליף. לפי זה שאני כותבת לכם על זה עכשיו, אתם מבינים שהיא לא ממש החליפה אותה.. ואתמול הכנתי את השרשרת מהערכה.

זאת הקופסה הזו, שבה מקבלים תליון לשים בו את הפנינה, וקופסת שימורים עם צדפה (בעע..) שצריך לפתוח (בעעעע...), ולהוציא את הפנינה מהדבר המסריח (בעעעעעעעעעעע......), אבל בסוף הפנינה יצאה, ולא היתה מסריחה, בצבע ורוד ויפה היא עכשיו תלויה לי על הצוואר, ואני יכולה לומר שאני הכנתי לבד...

תמונות - (חבל שלא צילמתי את הערכה והצדפה לפני שזרקתי..)-

שהחורף ימשיך ושנדע עוד שלג,

miss black