fashion forward

fashion forward - מגזין אופנה ברשת של שתי בלוגריות (קאפקייקס-בלוג אופנה, אוסף פרטי-בלוג אופנה, ראה רשימת בלוגים בצד הפוסט). מומלץ.

london fashion week

כריסטפור קיין

ויויאן וסטווד

ממש לא מחדש, אבל נחמד לשטוף קצת את העיינים.

לא עדכנתי מלא זמן, אבל תתכוננו למתקפת פוסטים בהשראת פורים בקרוב.

miss black

new york fashion week

מארק ג'ייקובס

דונה קארן

התמונות לקוחות מהאתר הזה.

שבת שלום,

miss black

17.2

מזכיר קצת צבא, לא?

אבל לפחות אמא מרוצה כשהמכנסיים לא נגררים על הרצפה.

miss black

14.2

תיק מרתף 69 מכנסיים תמנון קרדיגן תמנון חולצה דוכן באילת חגורה תמנון גרבי בית מגה

אז הדברים שקניתי אתמול הם רק תיק וחגורה, אבל הם גם משהו לרענן בו את מאגר החולצות האחידות שנקרא גם הארון שלי. התיק הוא נחמד, יפה ונוח, אבל עדיין התפשרות על הדגם הדומה מאוד לזה של מארק ג'ייקובס. החגורה יחסית שגרתית, אבל הצבע החזק משך אותי, למי שלא שם לב בגל האיכות הצבע הוא אדום חזק, וזה הקשר היחיד שאני יכולה להעלות על הדעת לתאריך (ולנטיין הנדוש, רבותי!!!), וגם העובדה שיש לי לבזבז בתמנון 100 ש"ח שלא יהיו לי בעוד שבוע.

אני יודעת שהחולצה-בתוך-המכנסיים-כדי-שייראו-את-החגורה לא ממש מקורי, אבל לא הייתה לי דרך אחרת להציג את השלל.

היום הייתי חולה ונשארתי בבית, מה שמסביר את הגרביים, ואת הכותרת היצירתית משהו. היה משעמם ומעצבן, ועכשיו אני אוכלת אורז בחלב עם סוכר כמו ילדה טובה.

תודה לדפנה על הצילומים, ושבוע בריא,

miss black

נעליים

זה הפוסט ה- 10 , המספר העגול הראשון של הבלוג(!!!), אז אני מודה למי שהביאני עד הלום, בגלל שאף פעם לא הייתי מהאנשים המתמידים, ואני בעצמי מופתעת מהעקביות הזאת..

טוב, בקשר לנעליים - בטיול הבת-מצווה שלי טיילתי בהולנד, וקנינו יחסית הרבה נעליים הולנדיות (מה לעשות, היינו תיירים מתלהבים...), שאותם חילקנו - למרבה הצער - למשפחה וחברים. הנעליים שכן נשארו אצלנו הם הנעליים שבתמונה, החומות, במידה 48, ונעלי בית נחמדות ומחממות, שלבשנו עוד כשהיינו בהולנד, במהלך הטיול.

ולמה צילמתי את הנעליים האלו דווקא עכשיו? טוב, הסיבה הראשונה היא העובדה המצערת מאוד שהארון שלי נעשה עוד יותר משעמם ממה שהוא היה עד עכשיו, ובצורה מחרידה, והיום אני הולכת לבזבז את כל כרטיסי המתנה שקיבלתי ליום ההולדת (למי שלא הבין - הכרטיסים האלו שמטעינים בהם כסף, ואז נותנים לך אותם לבחור מתנה לעצמך. המשפחה שלי מאוד נחמדה), ולהפיח קצת חיים בארון המת שלי.

הסיבה השנייה היא שבזמן האחרון אני מתענינת יותר ויותר בנעליים נחמדות ולא שגרתיות טיפה, והנעליים ההולנדיות האלו בהחלט עונות על ההגדרה, לפחות בישראל 2010.
על הנעלים האלו, אלו שלא הייתי מתנגדת לקבל (מידה 38), והמסובכות האלו.

הנעליים האלו הזכירו לי באופן מוזר וחזק את מייקל ג'קסון ז"ל. זה רק אני?

miss black

בדירה לונדונית

בדירה לונדונית נמצא אלכסנדר מקווין ללא רוח חיים. המעצב הבריטי כנראה התאבד. לי אישית אף פעם לא היה מספיק ליש"ט בשביל אחת היצירות שלו, אבל אין ספק שהוא היה אחד המעצבים הבולטים, הבריטי הזה.

miss black

הלנה

השחור הזה למטה זה הצל שלי. מצטערת, אבל לא השקעתי הצילום היום. ניסיתי דווקא לסרוק למחשב אחר, וזה הצליח, רק שההעברה ממחשב למחשב אחר נכשלה, וחדורת אכזבה צילמתי את התמונות האלו. דווקא הציורים יצאו די בסדר.

אתם בוודאי ייודעים שכרגע אני די גרועה בכל העסק הזה, והתירוץ היחיד שאני יכולה למצוא למחדל הוא שאני רק מתחילה. זאת הסיבה שברוב הרישומים שלי (99.9%) המשורטטים נראים כאילו הם מובלים למעצר- עם ידיים מאחורי הגב -, ונטולי פרצוף ואישיות.

השרטוט הראשון הוא הלנה, כפי שאני דמיינתי אותה. הלנה, לאלו מביינכם שלא ראו טרויה (troy), היא אשתו של מלך ספרטה (או אישיות מאוד בכירה. מי שמכיר את הסרט מוזמן לתקן, פשוט גם אחרי 54 הפעמים שראיתי את הסרט הקטע הזה לא היה ממש ברור), היא אמורה להיות ממש יפה, וזה לא שהיא לא יפה בסרט, אבל היא בלונדינית בו, ובתור בעלת שיער חום גאה, דמייניתי אותה אחרת. כאשר הלנה בורחת יחד עם נסיך טרויה, אביו, מלך טרויה, מקבל אותם, וזה הציטוט שנכנס לי לראש.

התמונה שהנייה היא העתק ממש לא מדויק (כרגיל, אני לוקחת מאתר תלבושת מאתגרת, או אחת שמוצאת חן בעייני, ומעתיקה אותה לא בדיוק אותו דבר, אבל בערך) של דוגמנית שלובשת מעיל שמצא חן בעיני, כל הפרטים על מקור השרטוט תוכלו למצוא על התמונה, כדי לשמור על זכויות. ואם אתם ממש עצלנים, הנה הקישור.

miss black

ריח של חורף

היום היה היום חם.. באתי לבית הספר עם חולצה קצרה וסווטשרט, ועדיין היה לי חם.

ואז ירד גשם, והריח היה כאילו אחרי היורה. ריח נעים כזה של חורף, שפותח לך את הריאות ממש פוצע לך אותן, ואז אתה יכול לנשום עמוק, להירגע, להרגיש את הרוח על הפנים, לעצום עיינים...

אחר כך, אחרי חמש דקות אתה נכנס הביתה...

דרך אגב ובלי שום קשר, הבלוג חוגג שבוע!!! וואו, אני עקבית (!) אף פעם לא החזקתי מעמד עם מנהג יומיומי כזה (המנהגים היחידים ששורדים אצלי הם להתלבש בבוקר ולצחצח שיניים).

miss black

המיני כאילו הפקה דלת תקציב

נעליים אולסטאר; מכנסיים fox ; גופיית בייסיק hoodies. ; תיק הכנתי בעצמי ; טוניקה (ישן) העין השלישית ; קרדיגן תמנון

וואו!!!

המיני-כאילו-הפקה-דלת-התקציב הראשונה שלי!! (מצטערת, שוב, על האיכות הגרועה, אבל זה נכלל בהגדרה)

את התיק הקטן והיפה הכנתי בעצמי, והוא חציו סגלגל וחציו ירוק פרחוני. וואו, זה נשמע נורא, אבל זה דווקא נראה לא רע, ודי נוח...

ותודה לדפנה על הצילומים.

שבוע נעים,

miss black

"שקר החן הבל היופי.."

מה דעתכם? אני ציירתי.

עם דגש על ציירתי, ולא עיצבתי, כי את העיצוב לקחתי מהאתר shopbop, שחייב להיות אצלכם במועדפים, והוספתי לעיצוב את האקססוריז שהמליצו (בצד ימין למעלה). כמובן שלא העתקתי אותם אחד לאחד (או שכן?) אבל אני מרוצה מהתוצאה.

כשהראיתי לאחת ממכרותי את הציור מרחוק, בסוף, כשגמרתי, (בדגש על העובדה שמכרתי ממין נקבה), היא ישר אמרה לי - "יפה! אבל אני רואה שעשית אותה שמנה קצת." עכשיו תסתכלו על הציור ותגידו לי אם מרחוק (הרזולוציה של העדשה לא משהו, אז כמו שאתםרואים במחשב, זה בערך כמו שהראתי למכרתי), האשה הזאת נראית לכם שמנה. לא, אפילו לא שמנה, אלא "מלאה", שזאת המילה שבה שמנות מגדירות את עצמן כדי להוכיח לעצמן ולאחרים (ובמיוחד לאחרות) שנוח להן עם עצמן. היא נראית לכם כאישה בעלת עודף משקל?

למה נשים צריכות להיות רזות כל כך, וכל קילו עודף מוכתב ישר כהיא סובלת מ"עודף משקל", היא "מלאה".

אני יודעת שכדי להצליח בחיים, חשוב להשקיע במראה, ומן הטבע הוא שהמין החזק (כלומר-נשים) יחשל את עצמו יותר מהמין השני, ואני יודעת שאלה הם תכתיבי האופנה. אבל זה נכנס לנו לתת מודע כל כך חזק, שכשאני רואה תמונות שלא עברו פוטושופ אני חושבת על דברים נוראים, כמו- "היא צריכה דיאטה", או "איך היא יוצאת מהבית", וגם "מה היא לובשת עם גזרה בעייתית ולא מחמיאה". וזה ווידוי נורא. במיוחד העובדה שהאמירה הזו לא פוסחת עלי גם כאשר אני רואה תמונות של עצמי.

אולי הציור באמת לא כל כך מחמיא. אולי זאת השמלה, ואולי זאת היד המגושמת שלי, אבל אני לא חושבת

שהדוגמנית בציור כל כך שמנה שרואים את זה מרחוק.

מה זה אומר עלינו?

miss black

חיבתי למרטינס

טוב, אף פעם, בכל 3 הפוסטים האחרונים, לא הזכרתי את חיבתי העזה למרטינס (מותג הנעליים דר. מרטינס או דוקס. לבחירתכם.). אני גם לא ממש יודעת איך התגלגלתי אל מותג נעליים שאף אחד בארץ לא שמע עליו (וחבל!) ואלה שכן שמעו עליהם לא נמצאים בחוג מכרי הרחב והמגוון.

גם אין לי הסבר שנון על למה אני אוהבת אותם. הם כאלו מגושמות וענקיות, אבל דווקא בגלל זה הם נראות לי הנעליים הכי חינניות שהמציאו על פני כדור הארץ, כשרק נעלי פוינט עוקפות אותם. הם מושכות תשומת לב, והרבה, ואו שאתה אוהב אותן או שלא. רק תסתכלו על המתוקות האלו -

יש גם עקבים-

ותראו, גם יש סנדלים (!!)-

ממש יפות, לא?

בעקרון, יש להן גם רזומה לא קטן- הדגם הראשוני פותח בסוף שנות ה-40, לאחר שהדוקטור הגרמני נקע את רגלו בשיטוט באלפים, והגיע למסקנה המתבקשת שהנעליים הצבאיות שנעל היו לא נוחות. לאחר החלמתו החל לפתח את הנעל, וכעבור כמה שנים היא הפכה ללהיט אצל עקרות בית מעל גיל 40.

עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם - גם גרמני, גם עקרות בית, וגם שנות הארבעים? יותר מדי בנעל אחת... אז חכו ותראו, קטני אמונה שכמותכם.

כעבור כמה שנים, חברת אופנה גדולה רכשה את הפטנט, והנעל הפכה ללהיט בקרב דורים ושוטרים בערך בשנות ה-60. הסקינדהס (!!!!) בבריטניה אימצו לעצמם את קוד הלבוש של מעמד הפועלים ומהגרים מהודו המערבית, ונעלו ד"ר מרטינס, ובסוף שנות ה-70, עם ההתפתחות של הפאנק, הפכו את הנעליים לאביזר מייצג.

התופעה חזרה על עצמה גם בשנות התשעים, ולא צריך להוכיח לכם שהנעליים רלוונטיות גם עכשיו, כששנות התשעים חוזרות ובגדול.

אז כן, עבר מלא פרובוקציות, ופעם אי אפשר היה לנעול אותם בלי לעורר מחשבות, ממש מופע שנות השישים, אבל אנחנו חיים בהווה, ושום דבר לא יוכל להזיז אותי מהמרטינס...

אז אחרי הצפת מידע גדולה יותר מהצונאמי, נשאר רק לאחל שבוע נפלא,

miss black

צבע הכסף...

עכשיו כשאני חושבת על זה,אולי האפור הוא הצבע האהוב עלי. אני אפילו לא יודעת למה. הוא לא שחור, ולא לבן, הוא פשוט אפור. אפשר ללכת איתו ביום -יום ולא להיראות כאילו ברחת מאירוע משפחתי חגיגי, אבל הוא יכול להיות גם אלגנטי מספיק בשביל דברים כאלה.

הוא גם צבע די פשוט, בכללי, וגם כמה שאנשים אוהבים מזומנים - והרבה - , הם תמיד מדמיינים את עצמם אוחזים בחבילת ניירות ירוקות, באיזה אי שקרוי על שמם, שותים שייק ומנמנמים מתחת למשקפי שמש של דולצ'ה וגבאנה משובצות יהלומים. הם אף פעם לא מדמיינים ארנק שיש בו חור, ומלא מטבעות של שקל אחד נופלות ממנו במהירות, כשהזרם לא נפסק...

אז היום הייתי בחנות לדברי יצירה, והיה לי ויז'ן על שרשרת כמו שראיתי לפני כמה ימים, שהמקור שלה הוא מצ'יינטאון במילאנו. במילים אחרות - אין סיכוי שתהיה לי אחת כזו. ראיתי את השרשרת באפונה- בלוג אופנה לפני כמה ימים (שבוע, נראה לי.)-

(בלוג מקסים, שווה לעקוב)

קניתי את החומרים, (חרוזים בצבע כסף, חרוזי מעיכה, קאטר, סוגרים,וסליל חוטים בצבע כסף גם הוא), וניסיתי להעתיק (אמנם לא אחד לאחד, כי אין לי סיכוי, אבל אהבתי את הבליטה בצד ימין במעלי השרשרת, ואת הגודל), והתוצאה לפניכם- (אל תפתחו ציפיות)-

אני מודה שרימיתי קצת והשתמשתי באקדח דבק-חם... אני מאוד מקווה שלא יראו את זה, אבל זה עדיף מהאפשרות שכל החרוזים יפלו, לא?

אחרי שעשיתי את הקניות, הייתי צריכה לחכות לאבא שלי שיאסוף אותי הביתה. נשארו לי בערך 50 ש"ח, ועד שהגעתי למקום מסתור (מהגשם), עברתי על פני חנות תכשיטים שאף פעם לא ראיתי, ושמתי לב לתיק ממש יפה, שדומה לתיק הזה, שאם לא שמתם לב, עולה משהו כמו.... ממ..... 458 דולר..., ועוצב ביידי marc by marc ...jacobs
הבעיה היא שהמציאה עלתה משהו כמו 88 ש"ח, ולא היה לי מספיק..

אבל אני מתכוונת לחזור לזירת האסון (האסון-התיק לא בידינו), ולצאת משם יחד עם התיק.

ואם כבר מדברים על אפור, נכנסה לי לראש שמלה שלא יצאה ממנו, העניים נמשך משהו כמו שבוע, -

אחרי בירור קצר, גיליתי מאיפה היא-

העונה החדשה של project runway, פרק ראשון, השמלה הזוכה. (עונה 6)

ואם כבר תרשים אחד, בזמן החרות אני אובססיסית לציור שמלות עם כתפיות מענינות, וזיקה ספציפית לחוטים. לשיפוטכם-

miss black